אני מוצאת את עצמי עומדת בצד
לא חלק.
התרגשות בתוכי כל כך גדולה שאני חייבת לנתק רגשית שלא אקרוס.
עצוב לי שאני לא יכולה להיות חלק
מצד אחד ברור שבלעדי זה לא היה מתקיים
כמה כוחות נפשיים ומאבקים עשיתי כדי להגשים לו חלום ועכשיו שהוא קורה
אני כל כך שמחה בשבילו אבל לא יכולה להיות חלק, לא יכולה להנות.
וכולם שמחים, מתרגשים ולא רואים
איך בצד יושבת ילדה שהלב שלה מרוסק,
שהיא נגמרת בפנים
שיש בתוכה הר של רגשות שאין להם שם.
לילדה הזאת לא היה מבוגר שיראה אותה,
שילחם בשבילה
שיתקן עבורה גם שהיא מקלקלת לעצמה.
שיתן לה בדיוק מה שהיא רצתה
מה שהיה מדוייק לה.
וכל החיים נגמר לה
היא מתלהכת בעולם כמו חיה מתה.
עייפה.
ואף אחד לא ידע.
מונולוג
